Against a Submissive Attitude in Torah Learning

Since a post at Cross-Currents, extolling the idea that the rishonim were on a higher plane than we are, spiritually and scholastically, and that anyone who does not submit to them, but dares to imply that we have the capacity to decide between them or judge their opinions, is no longer engaged in תלמוד תורה. This precipitated a heated debate, mostly moderated. Ultimately, a misreading, by the editor, of the original points of the author led me to realize that perhaps the editor realizes the fact that we may and should disagree when necessary with rishonim and acharonim, and that although the original poster held one idea, the moderating editor held one much more inline with the sources, and simply wanted to clarify that disagreement should be done with respec?t (something I believe most ideas are entitled to).

However, it is probably useful to have localized some germane quotes for future reference. The following are some quotes by Torah giants indicating that disagreement and even rejection of earlier sources is desirable in Torah discourse.

Rav Kook (Orot Hakodesh pp. 537,547):

“תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות…אנו מוצאים בו את העניו האלקי מואר בבהירות מוחלטת…וזאת היא עליתה הכללית, ששום פרט לא ישאר חוצה, שום ניצוץ לא יאבד מהאגודה, הכל מתוקן לסעודה.”

And then, in 2:24 (pg 647): “כל אותן ההרצאות והדרכים המביאים לדרכי מינות הם בעצמם ביסודם מביאים, כשמחפסים את מקורם, לעומק אמונה יותר עליונה, ויותר מאירה ומחיה, מאותה ההבנה הפשוטה שהאירה לפני התגלות הפרץ…ובזה הגודל האלקי מתפאר, וכל המגמות האמוניות מתאשרות ביותר, ומקום האמונה, הבטחון, והעבודה האלקית מתרחב…ויש בשכלולו של האדם ארת עצמו ואת עולמו גם כן כדי להעלות מדרגות, הרי הוא עושה בזה ממש את רצון קונו. והמעלה הרוחנית המתעלה מעל כל מתראה היא ליותר מרכזית ביסוד ההויה…וכל ערכי המוסר מתעלים בעילוי אלקי…”

Rav Kook (Shemona Kevatzim 3:8):

"ועם זה לא נעלמה ממנו גדולתם של הראשונים, ואפיסתנו לעומתם, ואנו אומרים, אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם. אבל האם על מלאכים עצמם, עם כל הודאתנו בתקפם וחוסן קדושתם, גדלם ואימתם, “וגובה להם ויראה להם”, וכי עליהם עצמם אין אנו באים בכח הסוד, והאגדה בכלל, להתגדר ולומר, שמה שלא יוכלו להגיע אליו עם כל כבודם, אנו מגיעים אליו עם כל שפלותנו? החשבונות שונים הם. יש לנו עילוי של הליכה ושל בחירה, של התקבצות הדרגות השונות בחטיבה אחת, לגבי מעמד של עמידה, של הכרח, של טפוסיות מיוחדה למקצוע אחד, שאנו מרשמים את המלאכים…. כמו כן בחשבונות אחרים לא יעכבונו ראשונים. אם אנו באים למגמה, שמסיבות נמנעה מהם, בין שהיא שכלית בין שהיא מוסרית, אמונית או לאומית, וכבודם וגדלם, ומיעוט ערכנו וקטננו, במקומו מונח, אבל לא נפסוק משום כך מכל שאיפת עליה שרוחנו הומה אליה, ושיד הזמן מורה אותנו שהננו יכולים לתופסה. שם ד’ אנו קוראים בהתגלות החיים והרוח שבכל דור ודור, ופגם הכתוב כבודו של צדיק בקבר מפני כבודו של צדיק חי…"

"אבל על כל פנים החשבון מתמצה, שההשתפלות שלנו לעומתם לא תבטלנו משאיפות רוממות ערך, ודליגה על גביהם, נגד האלילות הרוחנית, שהרבתה לה אלילים מכל דרי מעלה. ואנו הננו עולים בגאותנו ואומרים, מי לי בשמים. רק האמת המולטה, רק הגודל לבדו, רק המקוריות בעצמה, רק עז אלהים, דורשים אנו ונדרוש. כמו כן בחשבונות אחרים לא יעכבונו ראשונים. אם אנו באים למגמה, שמסיבות נמנעה מהם, בין שהיא שכלית בין שהיא מוסרית, אמונית או לאומית, וכבודם וגדלם, ומיעוט ערכנו וקטננו, במקומו מונח, אבל לא נפסוק משום כך מכל שאיפת עליה שרוחנו הומה אליה, ושיד הזמן מורה אותנו שהננו יכולים לתופסה …"

Rabbi Shneur Zalman of Liadi (Epistle 34):

"זאת היא תפיסת הגאון החסיד על ספר ליקוטי אמרים ודומיו, אשר מפורש בהם פי’ ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מניה כפשוטו ממש, ובעיני כבודו היא אפיקורסות גמורה לאמר שהוא ית’ נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש
…
הנה עיקר העלאת מ”ן זה של העלאת נצוצין לא נזכר אלא בקבלת האר”י ז”ל בכללה, ולא במקובלים שלפניו וגם לא בזוהר הק’ בפירוש. וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד ז”ל, אינו מאמין בקבלת האר”י ז”ל בכללה, ושהיא כולה מפי אליהו ז”ל."

Ramban (Introduction to Rambam's Sefer Hamitzvot):

" לראשונים תלמיד, לקיים דבריהם ולהעמיד, לעשות אותם לצוארי רביד ועל ידי צמיד, לא אהיה להם חמור נושא ספרים תמיד. אבחר דרכם ואדע ערכם. אך באשר לא יכילו רעיוני אדון לפניהם בקרקע אשפוט למראה עיני. ובהלכה ברורה לא אשא פנים בתורה. כי י"י יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים. לא ימנע טוב להולכים בתמים"

Rabbi Eliezer Berkovits (Towards A Renewed Rabbinic Leadership):

"We may go still further and say that Jewish knowledge can even be deepened today, firstly through our ability to point out previously unseen significance in Jewish conceptions by contrasting them with related ideas in non-Jewish thought; and secondly by applying to the study of the traditional literature of Judaism modern methods of research."

(I add the following in a paranthetical comment, since it is a possible explanation of the Kuzari's words, which he does not make perfectly explicit. In the Kuzari (5:2), Rabbi Yehuda Halevi states:

"לא אנהג על דרך הקראים, אשר עלו אל החכמה האלקית מבלי מדרגה"

I believe his point here is that the Karaites treated the Torah as given once, and completely static, unchanging. They rejected the notion of an oral Law, תורה שבעל פה, repudiating the very concept of a Divine Law that is revealed through the creative power of Rabbinic authority, in evolutionary stages. Rabbinic Judaism holds differently from the Karaites. Rabbi Berkovits makes this point in Not in Heaven (p 139), stating:

"In essence, R Abraham [son of Rambam] was warning against a new form of Karaism, against becoming Karaites of the written-down Oral Torah.")

Rav Soloveitchik (Emergence of Ethical Man, p. 6):

"It is certain that fathers of the Church and also the Jewish medieval scholars believed that the Bible preached this doctrine. medieval and even modern Jewish moralists have almost canonized this viewpoint and attributed to it apodictic validity. Yet the consensus of many, however great and distinguished, does not prove the truth or falseness of a particular belief. I have always felt that due to some erroneous conception, we have actually misunderstood the Judaic anthropology and read into the Biblical texts ideas which stem from an alien source. This feeling becomes more pronounced when we try to read the Bible not as an isolated literary text but as a manifestation of a grand tradition rooted in the very essence of our God-consciousness that transcends the bounds of the standardized and fixed text and fans out into every aspect of our existential experience. The sooner Biblical texts are placed in their proper setting - namely, the Oral tradition with it's almost endless religious awareness - te clearer and more certain I am that Judaism does not accent unreservedly the theory of man's isolationism and separatism within the natural order of things."

ביאור הגר"א לספר משלי ו:ג

אם אין אני לי מי לי...כלומר שאם אין אני אחשוב בשבילי, מי יחשוב בשבילי?

The Gra, as quoted by his student R' Chaim in חוט המשולש, סימן י"א:

שלא לישא פנים בהוראה אף להכרעת רבותינו בעלי השולחן ערוך...בתורה דכתיב בה אמת, בלתי אל האמת עינינו.

Rav Chaim of Volozhin in רוח החיים, א:ד:

הלימוד נקרא מלחמה...ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד...כי מלחמת מצווה היא...ולא לישא פני איש, רק לאהוב את האמת.