Extra-Judicial Killings

בן נח שרצח, הריגתו ע"י עד

לפני בערך שנה, עלתה ליד שולחן סעודת שבת בבית מורי חמי שאלה. כלי התקשורת בארה"ב היו כולם המומים מסיפור רופא בקליניקה להפלות שנהרג ע"י גוי מנוגד להפלות. ליד השולחן, אחד מן האורחים האיר שלדעתו, מה שעשה ההורג, בצדק עשה, מנקודת מבט של הלכות בן נח. חלקתי עליו בתוקף, ובסופו של דבר, החלטתי בליבי לחזור לסוגיה זו עם שובי ארצה. לצערי, לא מלאתי את הבטחתי זאת לעצמי עד היום. כמובן, אין לקחת את הלימוד הבא לקמן כפסק הלכה פסוקה, אלא כעיון בסוגיא חשובה, ולדעתי, לא מלובנת כל צרכה. אשמח לקבל כל הערה או הארה, להגדיל תורה ולהאדירה.

חשוב קודם כל לזכר את הגמ' בסנהדרין נז אשר שם ר' ישמעאל פוסק (וכן פוסק הרמב"ם כמותו, דלא כת"ק), שאסור לב"נ להרוג אפילו עובר. דבר זה לא שייך קודם מ' יום (כי לפני זה העובר מיא בעלמא), אבל לאחר מ' יום, בניגוד למשפט התורה ליהודים, לב"נ יש דין מיוחד, והריגתו מעוררת דין מוות. סיבת הדין הינה מח' בין רש"י לרמב"ם, שלרש"י, העובר כל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא, ואיסור הריגתו לב"נ הינו דין מיוחד שניתנת לדחייה אם קיים סכנה לאמו, כי כל איסור נדחה מפני פקו"נ. אבל לרמב"ם, עובר הוי נפש, ורק ליהודי שאינו חייב מיתה על עובר מותר להפיל להציל האם, אבל לב"נ, אסור. ר' משה פיינשטיין פסק כרמב"ם ולכן אסור כל הפלה לב"נ, וציץ אליעזר פוסק כרש"י וסיעתו, יעויין שם בחלק ט' סימן נ"א לביאור חשוב ומפורט. (אציין פה שבלא לפגוע בכבודם, איני הקטן מבין את שיטת שני הרבנים משה, כי האם נאמר אותו דבר לב"נ, שגניבה, אבר מן החי, וכל המצוות שלהם (שעליהם חייבים מיתה) לא נדחים בפני פקו"נ? היאך יכולה חברה לפעול אם כל איסור הוא יהרג ואל יעבר?)

לאור דברים אלו, ברור שהדו-שיח בבית חמי התמקד על הפלה שאסורה לב"נ, לפי איזה שיטה שתבחר. (עיין בסוף דברינו פה אות ד' שאפילו לדברי הרמב"ם לא נראה שיהיה עונש מוות מעשית לב"נ הרוצח עובר.) אבל כמובן, כל רעיון של הריגת רופא או עובד בקליניקה להפלות מיד מצומצמת נורא ובכלל לא פרקטית, כי האורח חשב שברור שאסורה כל הפלה לב"נ, וזה טעות גמורה. (בנוסף, האם בדק ה"הורג" שהרופא אכן ביצע הפלות אסורות? איזה מין בדיקה הלכתית היתה כאן?)

קיימות שתי סיבות אשר לפיהן יוכל לחשוב איש שמא מותר לב"נ להרוג ב"נ בלא משפט: 1) מטעם רודף, ו2) מטעם עונש. נדבר בקצרה על הראשונה, כי עיקר הענין שעליו דיברנו אותה שבת התמקד על הסיבה השנייה, ועליה נתמקד גם עתה.

א. רודף: היה מקום לומר שכל אדם שרואה אדם בא לרצוח עוד אדם, מותר לרואה להרגו. ואכן, זה נכון, בתנאי שאין בידו דרך אחרת לעצרו. אבל אם יכול הוא לעצור את המעשה ע"י מעשה פחות קיצוני, אפילו הפסקת חשמל, מכות או חתיכת יד, עליו לעצרו בדרך זו. כמובן, אם עוצר הב"נ את המעשה ע"י מעשה יותר חמור ממשנדרש, יהיה הוא עצמו חייב מיתה. ברור איפא, שעל טעם רודף לא מדובר.

ב. עונש: יש מקום לדון אם גוי שעובר עבירה וחייב מיתה, אם הוא נהרג ע"י כל רואה, או רק בבית דין, אף אם זה בית דין שלהם. הגמ' בסנהדרין נז אומרת:

1. בן נח נהרג בדיין אחד ובעד אחד,שלא בהתראה,
2. מפי איש ולא מפי אשה,
3. ואפילו קרוב...

על הפסקה הראשונה לא אומר רש"י דבר. אבל על הפיסקה השלישית, אומר רש"י, "ע"י דיין איש או עד איש". מזה רצה האורח לומר שרק בעי או עד או דיין, כלומר, זה שרואהו עובר, הורגו כב"ד. ובאמת, כן מבין המנחת חינוך במצווה ת"ד, באמרו, "הוא העד הוא הדיין". ובת"ג, אומר שמיד בעשות הגוי עבירה, להרגו, ובניגוד למשפט היהודים, עד נעשה דיין. ועיין אות ד' בסוף מאמר זה.

אבל מה אעשה, שתוס' בע"ז כ"ב ע"ב, ובס"ד ע"ב (ד"ה איזהו) חולקים על זה, ואומרים שבעי דין בפני ב"ד. וגם הגהות אשרי שם. וכן כותבים המאירי ור' יונה בפירושם לסנהדרין (עוד לא ראיתי אותם בפנים). לדעתי, הם מבינים בגמ' כמו שאני הבנתי, שבעי עד וגם דיין. נקודת רש"י אולי תפורש באחד משתי דרכים: שבעי רק אחד, או שרק אחד צריך להיות זכר. מה שלא יהיה, הלשון שכותב הרמב"ם במלכים ט:יד, היא בדיוק השפה של האגדתא דבי רב, "דיין ועד", לא "או". נראה מזה שהרמב"ם דוחה את דעת רש"י. הרגלינו בדיוק לשונו של רמב"ם מטה אותנו לדעה שאם היה מקבל רמב"ם את הרעיון של "או" ולא "ו", הוא היה כותב זאת במשנה תורה. אדרבא, אם היתה הגמ' כותבת "או" ורמב"ם כותב "ו", היה כל אחד מפלפל בדעתו על שינוי הגרסא. עלינו להיות מדוייקים גם כאשר רמב"ם שומר על גרסת הגמ'.

מה שיוצא זה מח' בין כמה ראשונים נגד מנחת חינוך ואולי רש"י. נראה לי שקיים, אם כן, ספק יהרג ואל יעבר, לב"נ שרואה ב"נ אחר עובר עבירה. מענין להדגיש שלבן נח, עדיין קיים רעיון של "אחרי רבים להטות", אף לדעת המנחת חינוך, עיי' מצווה ע"ח.

חושבני שדברי הקודמים מכניסים מספיק ספק לתוך השאלה של הריגה בלא משפט. אבל יש עוד כמה נקודות המחזקות את דעתי בזה:

א. אע"פ שב"נ לא בעי התראה, הרמב"ם פוסק שצריכים לדעת שמה שעשה היה במזיד. בשוגג, פטור. אע"פ שהמנחת חינוך כותב ש"אומר מותר, חייב", אולי זה לא בתוקף במצב כזה שאנו מדברים בו, שהרופא חושב שאדרבא, הוא עושה מעשה חמלה, במיוחד במצב סכנה לחיי האם.

ב. מה שלא יהיה, עדיין בהריגת ב"נ שרצח, אם הב"נ ההורג גם יהרג אחרים חפים מפשע או אפילו יחבל או יהרס אפילו ממון, יהיה חייב מיתה מדינים אחרים של בני נח, אשר גם עליהם חלה חיוב מיתה (אף אם אולי לא עונש מעשי). ואיך יעשה דבר שיביא לחיוב מיתה על עצמו, רק מכוונה טהורה לענוש אחר?

ג. שמא יש כח בידי השלטון להפקיר חיי העובר כאשר הוא מהווה סכנה לאם, כמו ששלטון יהודי יכול להחליט על עונש מוות שלא מן הדין מטעמים מיוחדים (עיי' דרשות הר"ן דרשה ח'). אבל איני כלל בטוח במהלך כזה שצריך יותר עיון.

ד. אם שלטון יאסור הריגה בלא משפט, כמדומני שזה יהיה אסור, משום תיקון החברה, דינא דמלכותא ומשפט המלך. שוב, איני בטוח במהלך זה, ובעי יותר ליבון.

ה. המנחת חינוך במצוה כו מצטט את הרמב"ם מלכים ט:ב שכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג, אע"פ שאסור. לפי זה לא ברור כלל שב"נ שהרג עובר ימות על מעשה זה למעשה, אף לשיטת רמב"ם ור' משה פיינשטיין. אע"פ שאסור, לא יוענש עונש מוות, וכמובן לא תהיה דמו מותרת לכל עד ראייה, אלא בדברים שבית דין של ישראל ממיתין עליו, וזה אינו בהריגת עובר.

ו. דבר אחרון, מח' רמב"ם ורמב"ן במהות מצוות ב"נ של "דינים". לדעת רמב"ן, מהות המצווה זו תיקון חברה, שלא יהא כל אחד עושה כחפץ ליבו, אלא שיהיה סדר חברתי. כמובן לדעה זו, רעיון שכל גוי יהרוג גוי אחר שעובר עבירה מופרכת מיניה וביה. וכי איזה תיקון חברה, איזה סדר ושיטתיות חברתית יש כאשר כל אדם בא לחבירו והרגו בלא הסבר? ונניח שרואהו גוי שלישי מייד אחר כך, ויבוא להרגו מאותו סיבה!? אין זה מדניות חברתית אלא מדינת דמים אשר בו כל אדם יפחד שמחר מגיע סופו בידי שכינו.

אבל מדומני שאף לדעת הרמב"ם, שסובר שדינים זה פשוט בית דין לפסוק את כל שאר השש מצוות, עדיין, בענין זה של כל אחד ואחד עושה חשבון דין לעצמו מופרכת. וכי היאך יכולה הב"ד לדון אם איש את רעהו חיים בלעו? שמא מטעם זה ציטט הרמב"ם את הגמ' בסנהדרין בלי להתחשב ב"או" של רש"י.

דברי דלעיל מוגשים כחומר מחשבה ומבקשים תגובות. כל מאן דבעי, כל מי שחושב שטעיתי במשהו לעיל, או שיש שיטות שהתעלמתי מהם, מבוקש לומר כן. ולוואי שיתקיים בתורתינו הקדושה, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

-------------------------

בחודש אב, ראיתי לראשונה ספר "דרך המלך" מאת ר' אריאל פינקלשטיין, בו הוא מדבר על אותו רעיונות שהבאתי פה, החל מדף 102. ראה כאן.