במס' שבת, לו: - לח. משנה: כירה (יש לו מקום שתיפת שתי קדרות ופיו למעלה) שהוסקה בקש וגבבא (שעושים אש חלש) מותר לשים עליו תבשיל. בגפת ועצים (שעושים אש חזק) חייבים לגרוף או לשים אפר על הגחלים קודם. (רמב"ם וטור: גריפה זה להוציא את כל הגחלים, ר"ן בשם רז"ה: להזיז גחלים לצד.)
- למה צריכים גריפה או קטימה? לרש"י זה משום תוספת הבל, וגו"ק ממעטת את החום. רעיון זה של תוספת הבל מובא ע"י רש"י מכד: שם מדובר בהטמנה. שם מבואר שאם ההטמנה מוסיפה הבל, אסור שמא יחתה. משמע מפה שרש"י אוחז שהטמנה ושהייה/חזרה הם אותו ענין. רש"י אומר בפירוש שזה אותו ענין, ואף שגו"ק מהני אף בהטמנה: "וגזרו אף בבישלה כל צרכה עד שיגרוף או שיקטום, והכי מסקינן בפרק כירה דאמר רבי: קטמה והובערה - משהין עליה חמין שהוחמו מבעוד יום כל צרכן." אבל תוס' מצטט ר"י שאף בגו"ק של שהייה עדיין מוסיף הבל אלא הסיבה לגו"ק הוא "דילמא אתי לחתויי". תוס' במז: מביא ר"ת שמסביר שיש הבדל בסיסי בין הטמנה לשהייה. בשהייה, שליט ביה אוירא, וחתוי מעט לא משנה הרבה. אבל בהטמנה, כל חתוי עלול לעזור לתהליך הבישול אם טומן בדבר המוסיף הבל (ואסרו כל דבר המוסיף הבל כגזירה שמא יסיק ברמץ, שזה מאוד חם – חשוב לזכור שמדובר בגזירה לגזירה לד:). זה מבואר בפירוש בתוס' שלנו, שבו ר"י אומר שדוקא בהטמנה רעיון "מוסיף הבל" מביא לידי איסור שמא יחתה. אבל בשהייה, לא תלוי במוסיף הבל כלל, אלא בהיכר לעצרו מלחתות.
- לרש"י, חשוב לציין שדין הטמנה כדין שהייה בזה שביז: מוסק שרק אסור שהייה במשהו "בשיל ולא בשיל". אבל אם בושל כל צרכו או נע, מותר
- ב"ש: כל ההיתר זה בחמין אבל לא תבשיל (רש"י: כי חמין לא צריכין בישול עוד ואין גזירה שמא יחתה, אבל תבשיל, ניחא בישולו ואתי לחתויי, או נתקיימה מחשבו, ומחזי כמבשל.) , וב"ה: גם בתבשיל.
- ב"ש: נוטלין אבל לא מחזירין לכירה, אפילו גו"ק, ב"ה: אף מחזירין.
- תנור (מקום לקדרה אחת) שהוסק בקש וגבבא אסור ליתן בו או עליו, כי התנור חומו יתרה הרבה. כופח, זה באמצע, חומו יותר מכירה ופחות מתנור, לכן אם הוסק בקש וגבבא, דינו ככירה, בגפת ועצים דינו כתנור.
- בגמ', שקלינן ותרינן אם המשנה מדברת על שהייה או החזרה. כחנניה, שרק בהחזרה בעי גו"ק, אבל בשהייה, מותר אף בלי גו"ק, וכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהות, או דילמא המשנה מדברת בשהייה, אבל החזרה, אסור.
- רש"י ותוס' (בשם ר"י): יש סתמא משנה של נותנים חררה על גבי גחלים אם קרמו פניה, וזה משמע כחנניה, ועל זה סומכים אנו דמשהינן קדרה על גבי כירה. משמע מהם שהם לא חולקים על הסבר הרא"ש מהי מסקנת הסוגיא, אלא מתגברים על מסקנת סוגייתינו ע"י להביא סתם משנה שמשמע כחנניה. רא"ש: מסקנת הסוגייא היא לחומרא, שמדובר בשהייה, וההוכחה היא שהמשך הגמ' מניה ש"תוכה וגבה הוא דאסיר", משמע שהגמ' לוקחת כנתון ששהייה על גבה אסור בלא גו"ק. הרא"ש מסיים שרבו הדיעות בזה וישראל אדוקים במצוות עונג שבת, ולא ישמעו להחמיר, הנח להם כמנהג שנהגו על פי הפוסקים כחנניה. רי"ף מביא ראיות לחומרא.
- רמות בישול: 1) נע 2) התחיל לבשל 3) מאכל בן דרוסאי 4) מצטמק ויפה לו 5) מצטמק ורע לו. 5 נחשב מבושל כל צרכו. 4, טור אומר שלא נחשב מבושל כל צרכו. יש מח' אם 3 נחשב מבושל כל צרכו.
0 comments:
Post a Comment